<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"ט ח"ג</h1>
<h2>דף כז.</h2>
אם יש אונאה לפרוטות כגון אם לקח מקח בשש פרוטות פרש"י דאין אונאה פחות מאיסו' שהו' מטבע כסף והרא"ש כתב כי מאחר דסבירא ליה דאין אונאה לפרוטות ואין אונאה פחות ממעה וכן נרא' מדעת רי"ף והרמב"ם ז"ל דאין אונאה לפרוטות עד שיהיו במקח מעה יש מחלק' בדבר והעקר דאין אונאה פחות ממעה כי אין כסף פחות ממעה וכתב הרמ"ה והרא"ש דיש אונאה לפרוטות מציעא עבדי' ושטרות וקרקעות והקדשות אין להם אונאה לא במכירתן ולא בשכירותן ושליח יש לו אונאה בהם. אבל אם הפלי' באונאה יתר משתות או אם יהיה ק"ק במנה מכרו קיים ואין בהם אונאה כתב רב האיי דאין להקדש עניים אונאה ואין להקדש בית הכנסת. ולא נראה כן מדברי רי"ף, וראשון נראה עקר כתובות שכירות מטלטלי יש לו אונאה ועוד שם כשם שאין אונאה לקרקעות כך שכירות קרקע אין לו אונאה מציעא אם שייכא אונאה בחטים שזרען בקרקע ספק כי עלתה בתיקו ולא מפקיד ממונא מספק מציעא סת' בהמה או מרגלית או כלי זין במלחמה אם יש להן אונאה או אין להן עד כדי דמיהן יש מחלוקת והעקר שיש להם אונאה כשאר כל מטלטלין וכן פסק רי"ף וכן הרמב"ם ז"ל מציעא. מוכר שטרות לבשם לשים הבשמים יש לו לאותם שפסקו יש אונאה לפרוטות כמו כן מוכר שטרות לבשם ולמאן דאמר דאין אונאה לפרוטות כמו כן בכאן מציעא. המלוה מעות מחבירו ומצא יותר בחשבון אם כדי שהדעת טועה כגון שרגילין למנות לעשרות או לחמשיות ומצא עשרות או חמשיות יותר או כמו רגילין למנות באותו מקום חייב להחזיר ואם לאו כגון שנים או שלשה יותר מחשבון שרגילין למנות בו מתנה הוא דיהיב ליה ואם אדם כילי שאינו רגיל לתת משלו נאמר שמא גזלו והבליעו בחשבון ואף על גב שאינו רגיל לשאת ולתת עמו שמא אדם אחר גזלו ואמר לזה שיבלע לו בחשבון ואינו חייב להחזיר פירוש אבל אם בא הוא ואמר לו טעיתי במנין המעות שנתתי לך חייב להחזיר בבית דין מציעא. דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין אפילו כדי פחות אונאה חוזר ונקנה מקח ומשלים החסרון. קדושין. פי' ואין הפרש בזה בין בפחות משתו' בין ביותר משתות דבכל ענין המקח קיים ומשלים מאחר שאין אונאה במעות וזה בין מוכר בין לוקח המאנה וי"מ כי בטל המקח וראשון נראה עקר וכן כתב הרשב"א. המחליף בחליפין חפץ בחפץ אין לו אונאה אלא דוקא כשאמר מכור לי במעות אלא שכתבתי למעלה כך דקדקו המפרשים בגמרא מציעא וההיא דמכור לי כאלו קנה ומחזיר אונאה והרמב"ן כתב דחליפין אין להם אונאה דוקא כשהחליף חפץ בחפץ בלא שומא אבל מחליפי' ומקפיד כגון שורך בכמה בכך וכך יש לו אונאה. כתב הרמב"ם ז"ל במכירה [פי"ג הי"ח] שהקבלן יש לו אונאה כיצ' שקבל עליו בגד לארו' בי' זוזים או לתפור חלוק הרי זה יש לו אונאה וכל אח' מהן בין קבלן בין בעל הבגד יכול לחזור במכר והשוכר הפועל לעשו' עמו בין במקרקעי בין במטלטלי אין בו אונאה מפני שהוא כקונה אותו לזמן ואין לעבדים אונאה.
